פסק-דין בתיק ע"ר 29785-03-12

ערעור על החלטת רשם המעורר שאלות שעניינן בסדרי הדין ודיני הראיות החלים על בירור בקשה לביטול עיקול שהוטל קודם לכן במעמד צד אחד בלבד.

א.   העובדות ברקע ההליך וגדר המחלוקת

1.      המשיב הגיש לביצוע המחאה על סך 90,000 ש"ח בתיק הוצל"פ (חדרה) 12-01544-12-2 שנפתח נגד שני המערערים (להלן תיק ההוצל"פ). בד-בבד עם הגשת ההמחאה לביצוע וטרם המצאת אזהרה הוטלו לבקשת המשיב עיקולים על נכסי המערערים (להלן העיקול). במסגרת תיק ההוצל"פ נעתר כב' הרשם אחטר חלקית לבקשת המערערים לבטל את העיקול ובהחלטה מיום 7.2.2012 העמידו על סך של 50,000 ש"ח.

2.      המערערים הגישו התנגדות לביצוע ההמחאה במלוא סכומה. ההליכים בתיק ההוצל"פ עוכבו והדיון בהתנגדות הועבר לבית-המשפט בתיק ת"ט (שלום חדרה) 35645-02-12. ביום 8.3.2012 עתרו המערערים לבטל את העיקול שהוטל בתיק ההוצל"פ (להלן בקשת הביטול). דיון בבקשה התקיים לפני כב' הרשם ש' רומי ביום 15.3.2012.

3.      לבקשה שהונחה לפני כב' הרשם צורף תצהיר בחתימת המערער. במעמד הדיון בבקשה, אליו לא התייצב המערער, ביקש בא-כוח המערערים למשוך את התצהיר ולקיים דיון בבקשה לגופה. כב' הרשם קבע, בין השאר, שאין לבקשה לביטול עיקול חיים משלה בהיעדר תצהיר לתמיכתה; משיכת התצהיר שקולה אפוא למשיכת הבקשה כולה. בתוך כך דחה כב' הרשם את טענת המערערים כי ניתן לקיים את הדיון בבקשה על דרך של חקירת מבקש העיקול, אפילו אין בנמצא תצהיר של מבקש הביטול. כב' הרשם סירב להתיר את משיכת תצהיר המערער כאמצעי לריפוי הפגם שבאי-התייצבותו לדיון והוסיף ודחה את הבקשה לביטול עיקול בשל היעדרות המצהיר אגב חיוב המערערים בהוצאות הצד שכנגד.

4.      על החלטה זו נסב הערעור שלפני (להלן ההחלטה). לטענת המערערים שגה כב' הרשם בכך שסירב לאפשר את משיכת תצהיר המערער ולא התיר למערערים לברר את בקשת הביטול בדרך של חקירת מבקש העיקול מבלי שהמערערים עצמם יביאו ראיות לתמיכת הבקשה. מנגד גורס המשיב שיש להותיר את החלטת כב' הרשם על מכונה ואין להתערב בה.

ב.    דיון והכרעה

דין הערעור להתקבל. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.      ביסוד החלטת הרשם ניצבה הקביעה לפיה " עפ"י הדין, ניתן סעד זמני מסוג עיקול בטרם המצאת אזהרה לחייב בתיק ההוצל"פ ולאחר מכן הועבר התיק לביהמ"ש, בשל הגשת התנגדות בתיק ההוצל"פ, על ביהמ"ש מוטל לדון בבקשה לביטול עיקול כאילו הוגש העיקול בתיק ביהמ"ש" [פסקה ראשונה להחלטה מושא הערעור]. קביעה זו, נכונה היא; אף בעלי-הדין לא השיגו עליה והיא מהווה אפוא הנחת מוצא תקפה גם בהליך זה שלפני.

2.      ברע"א8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ [פ"ד נא(3) 789 (1997)] נקבעו מושכלות יסוד באשר לזיקה בין בקשה למתן צו עיקול זמני לבין בקשה לביטול עיקול שהוטל במעמד צד אחד בלבד, כמו גם באשר לכללים המהותיים והדיוניים שחולשים על בירור בקשה לביטול עיקול. וכך נאמר שם (בעמ' 800):

משהועמד העיקול הזמני על בסיס משותף יחד עם שאר הסעדים הזמניים, שוב אין מקום לראות את הבקשה למתן צו העיקול ואת הבקשה לביטולו כשני הליכים נפרדים זה מזה. [...] לעניין כל הצווים הזמניים רובץ נטל השכנוע על המבקש המקורי, וסדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי הדין בבקשה המקורית, כאילו הוזמן המשיב מלכתחילה לדיון בבקשה; [...] אפשרי הדבר, שבין על יסוד חומר הראיות שבתצהיר שניתן לתמיכה בבקשת הביטול ובין על יסוד חקירתו של המצהיר מטעם מבקש העיקול, יוכל מבקש הביטול 'לטעת ספק' בצדקת התביעה או בטענות מבקש העיקול כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין, ובמקרה זה יבטלו בית-המשפט או הרשם את צו העיקול.

אם הוטל עיקול במעמד צד אחד והתבקש ביטולו, כי אז בדיון במעמד שני הצדדים נדרש מבקש העיקול לשכנע שמתקיימים מלוא התנאים המצדיקים את מתן צו העיקול. הרמת נטל זה בידי מבקש העיקול מהווה תנאי שאין-בלתו להמשך קיומו של העיקול שניתן מלכתחילה במעמד צד אחד בלבד. הדיון במעמד הצדדים מתחיל כאילו טרם ניתן הצו [בע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט(3) 132, 141 (2004)].

3.      משמעות הדברים ברורה. משהוגשה בקשה לבטל עיקול שהוטל במעמד צד אחד בלבד נדרש מבקש העיקול להביא ראיות שיתמכו בבקשתו ולעמוד לחקירה נגדית של מבקש הביטול. ככל שמבקש העיקול יעתור למשיכת התצהיר שביסוד בקשת העיקול תחול קביעת כב' הרשם לפיה באין תצהיר תומך בבקשה מתאיינת הבקשה בכללותה. שונים פני הדברים באשר לבקשה לביטול עיקול. לפני מבקש הביטול ניצבת ברירה: ירצה, יציב אל-מול התשתית העובדתית שבה נטועות רגליה של בקשת העיקול תשתית עובדתית; לא ירצה, יימנע מהבאת ראיות משל עצמו ויסתפק בניסיון לקעקע את התשתית העובדתית שביסוד בקשת העיקול בחקירה נגדית של מבקש העיקול. מבקש הביטול זכאי לברור לעצמו את הדרך הדיונית בה ילך בהקשר זה, כטוב בעיניו; לצד האחר אין מעמד לכוף עליו בירור עובדתי רחב הכולל גם חקירה של מבקש הביטול חלף בירור עובדתי "רזה" יותר המתמצה בחקירת מבקש העיקול.

4.      אפילו הגיש מבקש הביטול מלכתחילה תצהיר, אין התצהיר אלא טענה בעלמא עד שלא התייצב המצהיר להיחקר עליו, הוזהר בידי בית-המשפט או הרשם ואישר שהתצהיר - תצהירו הוא ותוכנו אמת. כל עוד לא נעשה כן רשאי מבקש הביטול להודיע שהוא מוותר על הבאת עדות לתמיכת בקשת הביטול ויסתפק בבירור העובדתי הצר שיתמצה בחקירת מבקש העיקול. הודעה כזו מהווה מימוש של זכות הנתונה למבקש הביטול; היא אינה טעונה לא את הסכמת הצד שכנגד ואף לא את רשות בית-המשפט או הרשם. טעמם של דברים בכך שבהחלטה להסתפק בבירור עובדתי צר, מבלי שמבקש הביטול תומך את בקשתו בעדות מצהיר מטעמו, טמון סיכון: ככל שעדות מבקש העיקול תצלח את מבחן החקירה הנגדית יפחתו סיכוייו של מבקש הביטול לקעקע את העיקול בטיעונים עובדתיים ויהא עליו להשליך יהבו על טיעונים משפטיים גרידא. מדובר בסיכון ידוע ומחושב שמבקש הביטול שנוהג כך נוטל על עצמו והוא שישא בתוצאותיו אם יתממש הסיכון. סדרי הדין מאפשרים לו נטילת סיכון מסוג זה מבלי שיכפו עליו הר כגיגית בירור עובדתי רחב יותר שהוא אינו מעוניין בו ואינו מחויב לו.  

5.      מכאן שהמערערים היו רשאים להודיע שהם מוותרים על הגשת התצהיר שצורף לבקשת הביטול; אין בכך לא "אי-התייצבות" לדיון שנועד לשמיעת בקשת העיקול, אף לא איון של בקשת הביטול. את הדיון ניתן וצריך היה לקיים בדרך של חקירת המשיב על התשתית שעמדה ביסוד בקשת העיקול ומתן הזדמנות לצדדים לסכום טענותיהם בבקשת העיקול, על-פה או בכתב, על-פי שיקול דעתו של כב' הרשם.

6.      עיינתי בפסק-דינו של כב' השופט ז' סלאח שניתן ביום 29.4.2012 בתיק ע"ר (שלום עכו) 54460-03-12 שהתנהל אף הוא בין הצדדים והינו בעל זיקה ישירה לעניינים הנדונים כאן. לא זו בלבד שפסק-הדין אינו מנוגד לתוצאה אליה הגעתי אלא שהוא תומך בה.

ג.    סיכומם של דברים

הערעור מתקבל.

הדיון בבקשה לביטול העיקול יוחזר לכב' הרשם שידון בה על-פי אמות-המידה דלעיל. הודעת המערערים כי הם מושכים את תצהיר המערער שניתן לתמיכת בקשת הביטול תעמוד בעינה. ברובד העובדתי יתקיים ויתמצה הבירור בדרך של חקירת מבקש העיקול; לאחר מכן יהיו הצדדים רשאים לסכם טענותיהם באופן שעליו יורה כב' הרשם.